Gili Haimovich is a prizewinning bilingual poet in Hebrew and English. She won the international Italian poetry competition Ossi di Seppia for best foreign poet (2019) and awarded as an outstanding artist by the Ministry of Culture, (Israel, 2015) among other nominations. Both of her last books in Hebrew Landing Lights, (2017) and Baby Girl, (2014) won grants from The Acum Association of Authors and her second book Reflected Like Joy, (2002) won The Pais Grant for Culture. She is the author of the poetry book Promised Lands (2020) and two short collections: Sideways Roots (2017), and Living on a Blank Page (2008) written originally in English, six volumes of poetry in Hebrew, a multi lingual book, Note (2019) and have book length translations in French and Serbian. Her poems are translated into 30 languages, featured in anthologies, festivals and journals worldwide such as World Literature Today, Poetry International, International Poetry Review, LRC – The Literary Review of Canada, Asymptote, Tok – Writing the New Toronto, New Voices – Contemporary Writers Confronting the Holocaust and 101 Jewish Poems for the Third Millennium as well as publications in major journals and anthologies in Israel such as The Most Beautiful Poems in Hebrew – A Hundred Years of Israeli Poetry and A Naked Queen – An Anthology of Israeli Social Protest Poetry. Gili is also a literary translator, visual artist and a writing focuses arts therapist, facilitating groups and individuals in creative writing and writing as a therapeutic tool in In Israel and other countries such as Canada and India.
Like an Apology
Though my hands are beaten
Their ability to feel hasn’t been damaged
But has darkened the ability to be accurate
As when leaving trails on paper
כמו התנצלות
הַיָּדַיִם שֶׁלִּי מֻכּוֹת,
מַה שֶׁלֹּא חִיבֵּל בִּיכוֹלֶת הַחִישָׁה שֶׁלָּהֶן
אֲבָל הִקְהָה אֶת יְכוֹלֶת הַדִּיּוּק
לְמָשָׁל לְשַׂרְטֵט עַל נְיָיר.
The Dragonfly
I’m ashamed to admit but
the wings of the dragonfly I was
were made of glass.
Her delicate yet roachy body buzzed
in a pleasant but mechanical way.
I’m embarrassed to look at her,
I believe it’s still possible
to see her there.
Between you and me, what blew her cover,
were the wings attached to her small body
not the bolt, but
the usual flesh and bones and muscles
flapping with the energy of a female.
השפירית
אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת לְהַגִּיד אֲבָל
כַּנְפֵי הַשַּׁפִּירִית שֶׁהָיִיתִי הָיוּ מִזְּכוּכִית.
גּוּפָהּ הֶעָדִין אַךְ הַגּ’וּקִי זִמְזֵם
בִּנְעִימוּת, שֶׁהָיְתָה מֶכָנִית מִדַּי.
אֲנִי מִתְבַּיֶּשֶׁת לְהִסְתַּכֵּל בָּהּ,
כִּי אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁעֲדַיִן אֶפְשָׁר לִרְאוֹת
אוֹתָהּ שָׁם.
בֵּינֵינוּ, מָה שֶּׁהִפִּיל אוֹתָה, מָה שֶּגִּלָּה אוֹתָה,
הָיָה הַחִבּוּר בֵּין הַכְּנָפַיִם לַגּוּף הַקָּטָן,
הוּא לֹא הָיָה בַּבֹּרֶג אֶלָּא בַּבָּשָׁר וּבָעֲצָמוֹת.
שְׁרִירִים נִפְנְפוּ אוֹתָם בְּמֶרֶץ
שְּשַּׁיָּךְ לְבַת אָדָם.
Nice to Meet You in the Suburbs
It’s nice to meet you
in the suburbs
in a softened miniature version
of our prosaic lives.
It’s nice to see you
embraced in a brown pied sweater,
to see
the suburban cozy yarns
hug your desperate yearn.
You seem so self-contained this way.
It’s nice meeting you in the suburbs
like two losers
that didn’t even make it to the city
to get drunk.
It’s nice meeting you in the suburbs
almost boring enough
so I won’t
so so so much
look forward
to the next time.
It’s nice to meet you
in an almost neutral zone.
The only one that hugs anything
is this pied sweater of yours
protecting your round, drowsy belly.
In the suburbs tigers become yawning tabby cats.
We cling to the only barrier we have left,
the foggy suburban veil,
we never chose to remove,
the same way I won’t ever shave your russet beard
to reveal how bold your mouth can be,
the same way I’m not poking my fingers
into your brown surrounding wool
to pick a thread
and pull out
some kind of
core.
נחמד לפגוש אותך
נֶחְמָד לִפְגֹּש אוֹתְךָ,
בַּפַּרְבָּרִים,
בְּגִרְסָה מְרֻכֶּכֶת, מְמֻזעְֶרֶת,
שֶׁל חַיֵּינוּ הַפְּרוֹזאִָיִּים.
נֶחְמָד לִרְאוֹת אוֹתְךָ
חָבוּק בִּסְוֶדֶר חוּם מְנֻמָּר,
לִרְאוֹת כֵּיצַד חוּטֵי הַצֶּמֶר הַמְּנַחֲמִים
מְאַמְּצִים לְקִרְבָּם וְסוֹפְגִים
אֶת כְּמִיהוֹתֶיךָ הַמְּיֹאָשׁוֹת.
נִרְאֶה שֶׁאַתָּה צָרוּר הֵיטֵב בְּתוֹךְ עַצְמְךָ.
נֶחְמָד לְהִפָּגֵשׁ בַּפַּרְבָּרִים,
כְּמוֹ שְׁנֵי לוּזרִֶים
שֶׁאֲפִלּוּ לֹא הִצְלִיחוּ לְהַגִּיעַ הָעִירָה
כְּדֵי לְהִשְׁתַּכֵּר.
נֶחְמָד לִפְגֹּש אוֹתְךָ בַּפַּרְבָּרִים
כִּמְעַט מְשַׁעֲמֵם מַסְפִּיק
כְּדֵי שֶׁאֲנִי לֹא כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ כָּל כָּךְ
אֲצַפֶּה
לַפַּעַם הַבָּאָה.
נֶחְמָד לִפְגֹּש אוֹתְךָ
בְּטֶרִיטוֹרְיָה כִּמְעַט נֵיטְרָלִית.
אַף אֶחָד פֹּה לֹא מְחַבֵּק אַף אֶחָד,
לְמַעֵט הַסְּוֶדֶר הַחוּם הַמְּנֻמָּר הַזּהֶ שֶׁלְּךָ,
מְגוֹנֵן עַל בִּטְנְךָ הָעֲגַלְגַּלָּה, הַמְּנֻמְנֶמֶת.
בַּפַּרְבָּרִים, נְמֵרִים הוֹפְכִים לַחֲתוּלֵי חֲבַרְבּוּרוֹת מְפֻסְפָּסִים,
מְפֹהָקִים, מְפֻסְפָסִים.
אֲנַחְנוּ נֶאֱחָזיִם בַּחוֹצֵץ הַיָּחִיד שֶׁנּוֹתַר לָנוּ,
רַעֲלַת פַּרְבָּרִים מְעֻרְפֶּלֶת,
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִבְחַר לְהָסִיר,
כְּשֵׁם שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֲגַלֵּחַ אֶת זיִפֶיךָ הַחֲלוּדִים
כְּדֵי לַחֲשֹׂף כַּמָּה נוֹעָז יָכוֹל פִּיךָ לִהְיוֹת,
כְּשֵׁם שֶׁאֵינִי נוֹעֶצֶת אֶצְבְּעוֹתַי,
בַּסָּרִיג הַסּוֹבֵב אוֹתְךָ בְּסוֹרְגֵי חֹם
כְּדֵי לִבְחֹר בְּחוּט אֶחָד
וְלִמְשֹׁךְ הַחוּצָה
אֵיזשֶֶׁהוּ סוּג שֶׁל לִבָּה
The window tears the wall
exposing us in our nakedness.
No shielding horizon.
The city has been swallowed by winter.
We are two strangers in a void,
like colorful characters cut
from a promising magazine.
Soon we will fade.
Like the city that shone
as a promise
before we took too big a bite.
אֵפֶר וְאָפֹר
הַחַלּוֹן קוֹרֵעַ אֶת הַקִּיר
חוֹשֵׂף אוֹתָנוּ בְּמַעֲרֻמֵּינוּ,
אֵין אֲפִלּוּ אֹפֶק לְסוֹכֵךְ.
אֶת הָעִיר בָּלַע חֹרֶף
אֲנַחְנוּ שְׁנֵי זָרִים בְּתוֹךְ הָאֵין,
כְּמוֹ דְּמֻיּוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ
מִתְּמוּנַת מָגָזִין מַבְטִיחָה.
תֵּכֶף נִדְהֶה
כְּמוֹ הָעִיר שֶׁנָּצְצָה
כְּהַבְטָחָה
לִפְנֵי שֶׁנָּגַסְנוּ מִמֶּנָּה בִּיס גָּדוֹל מִדַּי.
Go Thee
And the way you gathered up your excess soul
before it spilled to the floor.
At the end of the Hebrew-Yiddish-English poetry reading
and you went to eat shwarma.
The way you gathered up your soul,
but didn’t hold it too tight,
because too much of something isn’t a treasure,
because your fatigue is also extra.
And the music drilled too much into both of them,
and your eyes became stars in the night of the assorted audience.
Too many have left you,
cities.
You have no intention of loving this one too.
You’re not enhancing the green twists and turns of her heart
in your walk.
Stomping on them.
Go, go, after the words,
the body too will become aerodynamic,
a weightless airplane following
after the weighty words.
Go, move, fly or breathe,
from your country, from your people, your fatherland, your mother’s language,
so you become a great nation, a small blessing.
Go, move, fly, roll away or breathe,
from moving matter to thinning air.
לכי לך
וְאֵיךְ אָסַפְתְּ אֶת כָּל הַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה הַזּוֹ שֶׁלָּךְ
לִפְנֵי שֶׁתִּשָּׁפֵךְ לָרִצְפָּה
כְּשֶׁנִּגְמַר הָעֶרֶב שִׁירָה עִבְרִית-יִידִית-אַנְגְּלִית
וְהָלַכְתְּ לֶאֱכֹל שַׁוַארְמָה.
אֵיךְ אָסַפְתְּ אוֹתָהּ,
אֲבָל לֹא צָרַרְתְּ,
כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ יוֹתֵר מִדַּי אֵינוֹ מַטְמוֹן,
כִּי גַּם הָעֲיֵפוּת שֶׁלָּךְ יְתֵרָה.
וְהַמּוּסִיקָה נִסְּרָה יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁתֵּיהֶן,
וְעֵינַיִךְ הָפְכוּ כּוֹכָבִים בְּלֵיל בְּלִיל הַקָּהָל.
יוֹתֵר מִדַּי עָזְבוּ אוֹתָךְ,
עָרִים.
אַתְּ לֹא מִתְכַּוֶּנֶת לֶאֱהֹב גַּם אֶת זֹאתִי.
אֵינֵךְ מְעַטֶּרֶת לָהּ אֶת נַפְתּוּלֵי הַלֵּב הַיְּרֻקִּים,
בְּטִיּוּלַיִךְ.
דּוֹרֶכֶת עֲלֵיהֶם.
לְכִי, לְכִי, בְּעִקְבוֹת הַמִּלִּים
גַּם הַגּוּף יַהֲפֹךְ לַאֲוִירוֹדִינָמִי,
אֲוִירוֹן חֲסַר מִשְׁקָל דּוֹלֵק
אַחַר מִלִּים כִּבְדוֹת מִשְׁקָל.
לְכִי, סְעִי, תָּטוּסִי אוֹ תִּנְשְׁמִי,
מֵאַרְצֵךְ, מוֹלַדְתֵּךְ, בֵּית אָבִיךְ, שְׂפַת אִמֵּךְ,
לִהְיוֹת גּוֹי גָּדוֹל, בְּרָכָה קְטַנָּה.
לְכִי, סְעִי, תָּטוּסִי, תִּתְגַּלְגְּלִי אוֹ תִּנְשְׁמִי,
מֵחֹמֶר בִּתְנוּעָה לַאֲוִיר מֻפְרָךְ.
file:///C:/Users/USer/Desktop/gili/Gili-Haimovich-poems-for-Albanian-Translation-on-Fakt.pdf
